החלטה בתיק ת"א 33774-02-12

1. בפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות ו/או שיהוי ניכר.
2. כנגד הנתבע הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 120,000 ש"ח לתובע, וזאת בגין ערבותו להלוואה שנטל החייב מיכאל חייט ז"ל ת.ז. 321710238 (להלן: " החייב").
3. ביום 17.6.12 נידונה בקשת רשות להתגונן שהגיש הנתבע, וכב' הרשם, כתוארו אז, יניב בוקר, התיר לנתבע להתגונן בפני התביעה וקבע כי התביעה תידון בסדר דין רגיל ותצהיר הנתבע ישמש ככתב הגנה.
4. ביום 4.11.12 בהתאם להסכמת הצדדים הוחלט כי סוגית ההתיישנות תידון על פי סיכומים בכתב.
5. אין מחלוקת לגבי העובדות המרכזיות המקימות את עילת התביעה:

                                 א.            ביום 24.2.2000 חתם הנתבע ביחד עם אדם אחר, אלכסנדר קוזונוצ'וק על ערבות לפירעון הלוואה שנטל החייב.

                                 ב.            החייב לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם.

                                  ג.             התובע פעל למימוש המשכון על הנכס בתיק הוצל"פ 14-06696-03-7. ביום 10.9.03 התמנה עו"ד גרטנר ככונס נכסים, וביום 10.3.04 נמכר הנכס על פי צו מכירה.

                                 ד.            לאחר ניכוי כספי המכירה נותר חשבון ההלוואה ביתרת חובה, וביום 29.6.06 הגיש התובע תביעה כנגד החייב העיקרי ת"א (שלום באר שבע) 5119/06.

                                 ה.            החייב לא אותר, ולאחר בדיקה נתברר כי הוא נפטר ביום 6.11.05.

                                  ו.             כנטען בכתב התביעה, יתרת החוב שניתן לתבוע מן הנתבע כערב יחיד עומדת על סך של 120,000 ש"ח.

                                  ז.             רק ביום 13.2.12 הוגש כתב התביעה הנוכחי כנגד הנתבע, הערב.

6. הנתבע טוען בסיכומיו כי יש לדחות את התביעה על הסף בגין התיישנותה על פי הוראות חוק ההתיישנות תשי"ח - 1958. לפי טענה זו מרוץ ההתיישנות מתחיל ביום שבו "נולדת" עילת התובענה. דרישת הנושה את תשלום החוב מן החייב מקימה לפי הטענה את עילת התביעה, גם כנגד הערב על פי אותו הסכם. נטען כי התובע השתהה תקופה ממושכת מאז הדרישה מן החייב שנוצרה כבר בסמוך לאחר תחילת קבלת ההלוואה. רק בשנת 2003 בחר התובע להתחיל ולפעול כנגד החייב העיקרי, ורק בשנת 2006 הגיש תביעה כנגד החייב העיקרי. התנהלות זו גרמה להגדלת החוב באופן מלאכותי.
   עוד נטען כי כבר ביום 13.7.03 נפתח תיק ההוצאה לפועל כנגד החייב העיקרי, ולכן, לכל המאוחר במועד זה מתחיל מרוץ ההתיישנות. כיוון שחלפו למעלה משמונה וחצי שנים ממועד זה ועד להגשת התביעה, הרי שהתביעה התיישנה.         
   יתירה מכך, גם לאחר שבשנת 2006, באיחור ניכר הוגשה תביעה כנגד החייב העיקרי ונתברר כי הוא נפטר, השתהה התובע תקופה נוספת של כשש שנים עד שהגיש את התביעה כנגד הערב, הנתבע הנוכחי.     
   לטענת הנתבע עד להגשת כתב התביעה הוא לא ידע כלל על חוב הפיגורים ועל ניהול הליכים משפטיים כנגד החייב. במאמר מוסגר, יצוין כי נקודה זו היא המחלוקת העובדתית היחידה בתיק.           
   מעבר לטענת ההתיישנות שבדין, נטען כי השיהוי הרב של התובע פגע בנתבע הן בכך שהריבית על החוב עלתה וצמחה, והן בכך שהוא איננו יכול כעת להיפרע מהחייב העיקרי.
7. הבנק התובע מתנגד לבקשה. לטענתו לא ניתן להגיש תובענה נגד ערב יחיד אלא אם החייב העיקרי נפטר, הוכרז פסול דין, בכינוס נכסים או יצא מן הארץ לצמיתות. וכן אלא אם קבע בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל, שנעשו מאמצים סבירים לאיתור החייב או למימוש המשכנתא או המשכון. לפיכך, בענייננו נטען כי רק לאחר שנודע לבנק על מותו של החייב, והתביעה כנגדו נמחקה, רק אז מתחיל מרוץ ההתיישנות כנגד הערב.          
   באשר לטענת השיהוי - נטען כי גם אם יש בה ממש, הרי אין בה כדי להביא לדחיית התביעה על הסף.